בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח' נ' בן זקן ואח'

החלטה

לפני בקשות שעניינן צו עיכוב יציאה מהארץ.

התובע (להלן: "הבנק") הגיש כנגד לקוחותיו (להלן: "הנתבעים") תובענה בסך של כ-300,000 ₪ בשל חוב נטען הקשור להלוואה מובטחת לגבי נכס אשר מושכן בשעתו לבנק ונמכר לאחר מימוש.

בד בבד עם הגשת התביעה, ביקש הבנק כי ינתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד שני הנתבעים (להלן: "צו העיכוב") – המבוסס על הטענה שהם שהו בחו"ל לתקופה ממושכת בשנת 2009 וכי לאור גובה חוב – קיים חששי שינסו לצאת שוב מן הארץ, והפעם לצמיתות – כך שיקשה על הבנק לממש את פסק הדין שינתן בתיק (ככל שינתן פסק דין לטובתו).

במהלך הדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת הבכירה ספרא-ברנע ביום 5/7/2012, התברר שהמצהיר מטעם הבנק, אשר תצהירו ניתן בתמיכה לבקשת צו העיכוב, לא התייצב. הצדדים העלו טענות שונות לגבי צו העיכוב ולגבי התובענה באופן כללי ובתום הדיון הסכימו הצדדים להמלצת כב' הרשמת לפיה יינתן צו עיכוב כמבוקש.

בהמשך, התבקש ביטולו של הצו לגבי הנתבע 1, למשך 60 ימים. הבנק הסכים לביטול למשך 60 ימים. כב' הרשמת קבעה, ביום 11/10/2012, כי צו העיכוב לגביו יבוטל באופן כללי וכי אם יתעורר צורך לבקש שוב ליתן צו עיכוב לאחר 60 ימים – הבנק יוכל לעתור להחזרת הצו על כנו.

משמע, שנכון לעכשיו כנגד הנתבע 1 אין צו עיכוב והוא קיים רק לגבי הנתבעת 2.

במהלך הדיון שהתקיים בפני ביקש הבנק ליתן צו כנגד הנתבע 1 ולהותיר על כנו את הצו כנגד הנתבעת 2. הנתבעים מתנגדים.

שקלתי את טענות הצדדים ומצאתי שאין מקום לקיומם של צוי עיכוב מהארץ כנגד הנתבעים, לאור הנימוקים המצטברים להלן.

בבוא בית המשפט לשקול מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, עליו לבדוק קיומם של היסודות למתן הצו על פי האמור בתקנות 362 ו-384 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, כדלקמן:

קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה.

קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר כי הנתבע עומד לצאת את הארץ.

היציאה מן הארץ היא לצמיתות או לתקופה ממושכת, ויצויין לעניין זה כי:

"יש להביא בפני בית המשפט הוכחה כלשהי, שאינה מתייחסת רק לכוונתו של הנתבע לעזוב את הארץ בכלל, אלא גם לגבי העזיבה לצמיתות או לתקופה ממושכת, בפרט. אין חזקה על פי דין, שלפיה העומד לעזוב את הארץ מתכוון לעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, ויש להוכיח יסוד זה במפורש".

(א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי תשס"ג-2003, בעמ' 459).

העדרו של הנתבע מן הארץ עלול להכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין.

שיקולי יושר ומאזן הנוחות.

במקרה זה, התשתית הראייתית שהיתה אולי רלבנטית למתן הצו ביולי 2012 אינה רלבנטית מבחינתי כיון שהמצהיר לא הופיע לדיון ולא נחקר (לא אז ולא עתה).

העובדה שבשעתו הסכימו הנתבעים למתן הצו – אינה יכולה להזקף לחובתם היום.

מאז אותה נסיעה בשנת 2009 חלפו ארבע שנים ולא הוצג כל מידע אשר יכול ללמדנו על האפשרות שהנתבעים יברחו מהארץ או יעזבו לצמיתות. אמנם לנתבעים יש אזרחות אנגלית בנוסף על האזרחות הישראלית, אך יש להם משפחה בארץ והם הופיעו עד כה לכל הישיבות שנקבעו בתיק. האפשרות שהם ינסו להמלט מהדין אינה גבוהה יותר מהאפשרות שכל בעל דין אחר ינסה להמלט. יש נתבעים רבים נוספים אשר כנגדם מתנהלות תביעות לגבי סכומים דומים ולא מעכבים את יציאת כולם.